לדעת להיפרד

אי אפשר להיוולד מחדש, בלי למות. פרידה היא דבר קשה מנשוא (שזה אומר שקשה לנו לשאת את מה שהיא גורמת לנו להרגיש) זה באמת קשה להיפרד. אני רואה את זה בקליניקה שיש מטופלים שפשוט "נעלמים" אולי כותבים איזה הודעה או עושים שיחת טלפון וממש מתקשים להגיע למפגש פרידה. זה מפחיד אותם.

הפרידה כל כך חשובה וכל מפחידה כי היא בעצם מזכירה לנו את הסופיות שלנו, את הענן הזה שמרחף ש"מאיים" או בעצם מזכיר שכל רגע כאן הוא הווה שעובר ואני באמת לא יודע מה יהיה מחר. שזו גם מתנה אדירה וגם מקור חרדה עצום (לכולנו האמת). הרבה אנשים נמנעים מפרידה, כמובן שאי אפשר באמת להימנע כי כשמישהו קרוב נפטר מהעולם אני לא יכול למנוע את זה... אבל אני יכול לנסות למנוע את הרגש שמתעורר בי. את הבכי, את האובדן ואת תחושת הלבד. כשנפרדים באמת, מתחברים באמת. זה פרדוקסלי קצת וקשה לשים את זה במילים אבל אני אנסה.

הפרידה העמוקה והכואבת פותחת מרחב בתוכי להכיר במה שהיה. הדמעות והקול שיוצא מהגרון בצורה בלתי נשלטת בהלוויות מפלחת את חומות הכאב שנוצרו סביב הלב ומרככת אותו ומאפשרת לו להרגיש את כל האהבה שהרגשתי לאותו יקר שהלך.

כשנפרדים בזוגיות ובאמת כואבים, מתאבלים על הסוף גם כהוא נכון לנו. זה מאפשר ללב להתרכך ולעלבון להישכח ולרגע להבין שהיה פה משהו משמעותי בשבילי, שהיית פה אהבה, שיש פה גם מוות.

אי אפשר להיוולד מחדש בלי למות

אי אפשר למות בלי באמת להיפרד